לוח השנה של לונדון

Royal Albert Hall - האולם בקנזינגטון שמחזיק את כל ז'אנרי המוזיקה של לונדון

אם הלכתם פעם בקנזינגטון גארדנס מצפון לדרום, עברתם לידו. בניין עגול גדול עם כיפת זכוכית, חזית טרקוטה אדומה, ומדרגות שיורדות לכביש מול הפארק. רוב הישראלים מצלמים אותו מבחוץ, מניחים שזה משהו מלכותי או מוזיאון, וממשיכים הלאה.

זה Royal Albert Hall. נפתח ב-29 במרץ 1871 על ידי המלכה ויקטוריה, ונקרא על שם בעלה הנסיך אלברט שמת עשר שנים קודם. את אבן הפינה היא הניחה בעצמה ב-1867. הקיבולת היום היא 5,272 מקומות.

הבניין הוא חלק מתכנית גדולה יותר שנקראה Albertopolis - רובע התרבות של סאות׳ קנזינגטון, כולו ממומן מרווחי התערוכה הגדולה של 1851. אותה תכנית הקימה גם את ה- V&A, את ה- Natural History Museum, את ה- Science Museum, ואת הקולג׳ים המלכותיים. כל הרבע הזה הוא פרויקט אחד, של אדם אחד - הנסיך אלברט - שמת לפני שראה אף אחד מהבניינים מוקם.

אני לא מבקרת ב- Royal Albert Hall כל שבוע. אבל אחרי יותר מעשרים שנה של מעבר באזור הזה, אני יודעת מה הבניין מייצג ומתי ישראלי שעובר לידו מפסיד משהו שאסור היה להפסיד.

למה אותו אולם מארח את כולם - מקלאסי ועד סירק

זה החלק שלא מובן מאליו, וזה כל הסיפור.

באותו אולם שמארח את ה- BBC Proms בקיץ - שמונה שבועות של מוזיקה קלאסית, סדרת הקונצרטים היוקרתית בעולם - יורד באוקטובר Cirque du Soleil ובונה את החלל מחדש כתאטרון עגול. הקירקס יוצא בפברואר, ועד מאי כבר עומד על הבמה Eric Clapton, שהופיע באולם הזה יותר מ-200 פעמים מאז 1964. הוא אמר על זה ככה:

"It's like playing in my front room."

• אריק קלפטון על הופעה ב- Royal Albert Hall

בדצמבר חוזרים ל- Royal Choral Society's Messiah, מסורת חג מולד שעולה כאן כבר עשרות שנים.

באולם הראשי עולים יותר מ-390 מופעים בשנה. זה ממוצע של מופע ביום, פלוס כמה. בלט, סטנד-אפ, סרטים עם תזמורת חיה (Disney in Concert וכדומה), טקסי פרסים (לפעמים גם ה- BAFTAs), ערבי צדקה. הכל באולם אחד.

זה הופך את "מה יש ערב שבת ב- Royal Albert Hall" לשאלה שיש לה תשובה כל חודש בשנה. לישראלי עם דירה בלונדון, זו אינפורמציה שימושית: בכל סופ"ש שאתם בעיר, יש סיכוי טוב שבאולם הזה יש משהו ששווה להזמין כרטיס אליו.

ה- Proms מקבל כתבה משלו - שמונה שבועות בלבד ומסורת שמתנהלת אחרת מכל השאר. אם השנה אתם בקיץ בלונדון, שווה לקרוא עליו בנפרד.

לקריאה נוספתThe Proms - שמונה שבועות של מוזיקה קלאסית ב- Royal Albert HallBBC Proms - שמונה שבועות של מוזיקה קלאסית ב- Royal Albert Hall, מאמצע יולי עד אמצע ספטמבר. למה זה לא אליטיסטי, איך נכנסים ב-8 פאונד, ומה זה Last Night.

הסיפור של הבניין - מ-1871 ועד פטריות התקרה

הבניין תוכנן על ידי Captain Francis Fowke ו- Major-General Henry Y. D. Scott, שניהם מהנדסים של ה- Royal Engineers. זאת לא טעות. הבניין הזה הוא יצירה של מהנדסי צבא בריטים, לא של אדריכל מוכר. וזה מסביר משהו על האסתטיקה - הוא אלגנטי אבל הוא קודם כל פונקציונלי, ופחות אקדמי באופיו מהמקבילות שלו ממאה ה-19.

הצורה אליפטית. הכיפה זכוכית וברזל יציקה. החזית אדומה, טרקוטה ולבנים. והוא יושב על המגרש הכי מבוקש שאפשר לחשוב עליו - מול קנזינגטון גארדנס מצפון, ועם המוזיאונים של רובע התרבות מדרום. הליכה ממוזיאון הטבע אל הקונצרט היא לא שני אירועים. זה אירוע אחד, וזו בדיוק הכוונה של מי שתכנן את האזור הזה לפני 160 שנה.

ועכשיו לחלק המוזר. האולם הזה היה ידוע במשך 98 שנים בתור אולם עם אקוסטיקה גרועה. ההד היה ארוך מספיק שלפעמים אנשי הצוות התלוצצו שזה האולם היחיד בעולם שבו אפשר להבטיח לצופים לשמוע כל יצירה פעמיים. לאורך המאה ניסו הכל - יריעות בד שתלו מתחת לכיפה, סוגי בידוד שונים. שום דבר לא עבד.

ב-1969 הוסיפו 135 פטריות פיברגלאס לתקרה. ככה הם נראים - פטריות. הן תלויות מהכיפה ומפזרות את הצליל במקום להחזיר אותו. זה עבד. ב-2001 הוציאו 50 מהן והשאירו 85 בסידור חדש, אבל הפטריות עדיין שם.

הבריטים חיו עם הבעיה תשעים ושמונה שנים, ואז פתרו אותה עם פטריות. בכך יש משהו שאני אוהבת באופן שבריטים פותרים בעיות. לא יפה במיוחד. עובד.

הקופסאות הפרטיות - מערכת מהמאה ה-19 שעדיין רצה

זה החלק שאני בטוחה שלא שמעתם.

כשבנו את האולם, בשנות ה-60 של המאה ה-19, חסר כסף. הפתרון היה לפנות לציבור: כ-1,200 מתוך 5,500 המקומות באולם הוצעו לאנשים פרטיים על חוזה של 999 שנים, ובתמורה הם קיבלו את הזכות להגיע כמעט לכל מופע שעולה באולם. הסידור הזה הוסדר רשמית במגילת זכויות מלכותית באפריל 1867, ארבע שנים לפני שהבניין נפתח. זה היה ה- crowdfunding של ויקטוריה. רק שהוא עדיין רץ.

המלכה ויקטוריה קנתה בעצמה 20 מקומות. ה- Queen's Box בקומת ה- Grand Tier עדיין שייכת היום למלכות. שאר הקופסאות עברו מדור לדור, בצוואות, במשפחות ותיקות, וחלקן מוחזקות עד היום על ידי הצאצאים של החותמים המקוריים מהמאה ה-19.

בעלי הקופסאות מקבלים כרטיסים לכ-200 מתוך כ-330 המופעים בשנה. השליש הנותר הם מופעים "exclusive" שהאולם מוכר בנפרד. כשקופסה כן מגיעה למכירה - מה שקורה לעיתים נדירות - המחירים האחרונים נעו בין £230,000 ל- £248,000 לקופסה צנועה. הקופסאות הגדולות יותר עולות יותר.

אני לא מספרת לכם את זה כי כדאי לקנות. אני מספרת לכם את זה כי המערכת הזו קיימת, היא בת יותר מ-150 שנה, והיא עדיין עובדת. זה משהו שלא קיים בישראל וכמעט לא קיים בעולם בצורה הזו. ההבדל בין איך בריטים מתייחסים למוסדות תרבותיים לישראלים - הוא לא רק תרבותי. הוא גם משפטי, גם כלכלי, וגם משפחתי. הקופסה שעוברת בירושה מסבא לנכד היא חלק מאיך שבריטים בונים תרבות שרצה לאורך מאות שנים.

איך נכנסים בפועל - כרטיסים, נסיעה, ערב משפחתי

עכשיו לחלק המעשי, וזה החלק שמשנה איך הישראלי המצוי משתמש באולם הזה.

הסוד של ה- Royal Albert Hall הוא שזה אחד האולמות הידידותיים ביותר למשפחות בלונדון. יש תכניות חופש בית ספר שבנויות לילדים - מוזיקה קלאסית לקטנים, מופעי דיסני עם תזמורת חיה, מטינות של ה- Cirque, ולפעמים גם ה- Messiah של דצמבר עובד עם ילדים בני עשר ומעלה. הפיקניק בקנזינגטון גארדנס מתחיל בערך ב-17:00, הליכה לאולם עד 18:30, מופע משפחתי, חוזרים הביתה לפני 21:00. ערב לונדוני שעובד.

לדירה בלונדון, בקנזינגטון או באזור הסמוך - ה- Royal Albert Hall זה לא יעד תיירותי. הוא חלק מהשכונה. השאלה אם נכנסים אליו פעם בשנה היא לא שאלה של תקציב. היא שאלה של תרגול.

הפרוגרמה השנתית, התאריכים, הכרטיסים, וגם הסיורים מאחורי הקלעים - הכל ב- royalalberthall.com.

ללקוחות שלי שקונים דירה באזור הזה אני מציבה את ה- Royal Albert Hall באותה רשימה שאני מציבה את הסופרמרקט הקרוב וההליכה של עשר הדקות לפארק. זה לא יעד מיוחד. זה חלק מהיומיום של מי שיש לו בית פה.

חזרה ל- לוח השנה התרבותי של לונדון.