לוח השנה של לונדון

Royal Opera House - בית האופרה והבלט המלכותיים בקובנט גארדן

באמצע קובנט גארדן, על הפיאצה, יש בניין גדול עם חזית קלאסית ועמודים. רוב הישראלים שמסתובבים בלונדון עוברים לידו, מצלמים אותו מבחוץ, וממשיכים. לא נכנסים. מניחים שאופרה זה לא בשבילם, או שזה יקר מדי, או שצריך חליפה.

זה Royal Opera House. הבית של שתיים מהלהקות הגדולות בעולם - The Royal Opera ו- The Royal Ballet - ואחד המוסדות התרבותיים המכוננים של בריטניה. העונה רצה מספטמבר עד יולי, פחות או יותר. כמעט כל ערב יש משהו על הבמה.

הערה אחת לפני שממשיכים: ב-2024 המוסד עבר רברנדינג ל- "Royal Ballet and Opera". אבל הבניין עצמו עדיין נקרא Royal Opera House. ככה קוראים לו לונדונרים, ככה כותבת עליו העיתונות, וזה גם השם שעל החזית של הבניין מול הפיאצה.

אני לא הולכת לכל הצגה. אני גם לא מתיימרת. אבל אני יודעת מה הבניין הזה מייצג, ויודעת לזהות את הרגע שבו ישראלי שמסתובב לידו מפסיד משהו שלא היה צריך להפסיד. הכתבה הזו היא הניסיון לסגור את הפער.

שני הבתים בבניין אחד

יש שתי להקות שגרות בבניין הזה, ושתיהן בליגה עולמית.

The Royal Opera היא הלהקה הוותיקה. אופרה ברמה של ה- Met בניו יורק או La Scala במילאנו - אותם זמרים, אותם מנצחים, אותן הפקות שמסתובבות בין שלושת הבתים. The Royal Ballet היא הלהקה השנייה, מהוותיקות והמכובדות בעולם. נוסדה ב-1931 על ידי Ninette de Valois, וקיבלה צ׳רטר מלכותי ב-1956.

שתיהן חולקות את אותה במה ראשית. אופרה ערב אחד, בלט ערב אחר, ולפעמים בלט גם בצהריים. זה נדיר. ברוב הערים בעולם או שיש בית אופרה או שיש בית בלט, ובדרך כלל אחד מהם הוא הפרובינציאלי. כאן שניהם בליגה הראשונה.

הבריטים מתייחסים לשתי הלהקות האלה כמו שהם מתייחסים ל- BBC או ל- National Gallery - מוסדות לאומיים, מכובדים, וממומנים חלקית מכספי ציבור. זו לא תאטרון פרטי שמייצר תוכן בידור. זה חלק מהזהות התרבותית של בריטניה, ומתייחסים אליו בהתאם. בישראל אין לזה אח ורע, וזה הבדל מהותי שמסביר הרבה על האופן שבו בריטים חיים את התרבות שלהם.

לקריאה נוספתאיך ישראלים ובריטים חושבים אחרת על ביתאחרי יותר מעשרים שנה בלונדון, אני יכולה להגיד לכם בדיוק למה הדירה שקניתם לא מרגישה כמו בית - ומה לעשות עם זה

הבניין עצמו - מאז 1858

הבניין הנוכחי הוא השלישי שעומד באתר הזה. שני הקודמים נשרפו - אחד ב-1808, השני ב-1856. שנתיים אחרי השרפה השנייה, ב-1858, נפתח הבניין שאתם רואים היום, מתוכנן על ידי האדריכל הבריטי E.M. Barry.

האולם הוויקטוריאני המקורי - הקטיפה האדומה, הזהב, הלוז׳ות - הוא בערך מה שהיה ב-1858. הבריטים יודעים לשמר את הפרטים הוויקטוריאניים שצריך לשמר.

אבל מה שמעניין אותי כמי שעוסקת בעיצוב פנים יותר מעשרים שנה הוא לא רק האולם. בין 1997 ל-1999 עבר הבניין שיפוץ של 213 מיליון פאונד שתכננו האדריכלים Jeremy Dixon ו- Edward Jones. הם הרסו כמעט הכל סביב האולם המקורי, ובנו מחדש. הם גם הפכו את ה- Floral Hall הוויקטוריאני - אולם זכוכית וברזל יציקה שעמד כאן מהמאה ה-19 - לאטריום ציבורי שפתוח כל היום. היום קוראים לו Paul Hamlyn Hall.

ועכשיו הדבר שרוב הישראלים לא יודעים: אתם יכולים להיכנס לבניין הזה כל יום, בלי כרטיס, בלי תור, בלי שום דבר. הכניסה ל- Paul Hamlyn Hall חופשית. יש שם בית קפה, יש מרפסת בקומה העליונה עם נוף לפיאצה של קובנט גארדן, ויש את אחד החללים האדריכליים המעניינים בלונדון - שילוב של מבנה זכוכית וברזל יציקה מהמאה ה-19 עם התערבות מודרניסטית של שנות ה-90. ככה נכנסים לראשונה. בלי לחץ.

כרטיסים זולים, בלי לעבוד קשה

עכשיו לחלק שמשנה איך הישראלי המצוי חושב על המקום הזה. כרטיסים זולים קיימים. לא בתאוריה. במציאות.

זה לא מבצע יחצנות. זה חלק ממה שעושה את המוסד הזה בריטי במובן הספציפי הזה. ל- Royal Opera House יש מחויבות מבנית להישאר נגיש - גם למי שיכול לשלם מאות פאונד ללוז׳ה, וגם למי שמוכן לעמוד שלוש שעות תמורת מחיר של ארוחת ערב בקפה. שניהם רואים את אותה הצגה.

ואלה לא מקומות גרועים. ה- standing במרכז ה- balcony נחשב לאחד הטובים באולם. אקוסטיקה מצוינת, נוף ישר לבמה, וכרטיסים מתחילים בערך מ-£9.

על קוד הלבוש - אופרה בריטית היא לא ה- Met בניו יורק. רוב הצופים בערב רגיל לבושים בג׳ינס וסוודר, או חולצה וחצאית. אנשים שמגיעים בשמלת ערב או בחליפה הם בדרך כלל שם בפעם הראשונה, או שיש להם אירוע מיוחד. אם מסתובבים בלונדון ערב סתיו עם סוודר וג׳ינס נקיים, אתם יכולים להיכנס.

למי זה מתאים, ומתי לבוא לראשונה

מי מוצא את עצמו פה באופן טבעי? מי שיש לו רקע במוזיקה קלאסית - הצפיות חדות יותר כשמבינים מה קורה על הבמה. מי שיש לו רקע בריקוד או בכוריאוגרפיה - The Royal Ballet הוא חוויה אחרת לגמרי כשרואים את המבנה. מי שמעריך תאטרון ברמה מאוד גבוהה, גם בלי הקשר ספציפי לאופרה.

ולמי שלא מגיע מאף אחד מהרקעים האלה? אני עדיין ממליצה. פעם בשנה. מתחילים מה- Royal Ballet, לא מהאופרה. בלט קל יותר לכניסה מהאופרה - בלי הצורך להבין שפה זרה, בלי טקסט, רק תנועה ומוזיקה.

הכניסה הקלאסית המשפחתית היא Nutcracker בדצמבר. ההפקה של The Royal Ballet היא ההפקה הוותיקה של Peter Wright מ-1984, שעלתה מאות פעמים מאז, וזה הבלט שילדים בריטים גדלים על קלאסית בחג המולד. כרטיסים אזלו מהר, צריך לתפוס מוקדם, ובדצמבר אתם יושבים באולם וויקטוריאני עם תזמורת מלאה ולהקת בלט מהמובילות בעולם. גם אם אתם לא חוזרים שוב באותה שנה, הערב הזה נשאר.

לבית בלונדון, בקובנט גארדן או באזור הקרוב, הבניין הזה הוא חלק מהשכונה. השאלה אם נכנסים אליו פעם בשנה היא לא שאלה של תקציב. היא שאלה של תרגול.

הפרוגרמה השנתית, התאריכים, הכרטיסים - הכל ב- rbo.org.uk.

ללקוחות שלי שקונים דירה באזור הזה אני מסבירה את הבניין הזה בערך באותה אנרגיה שאני מסבירה אצלם איך פועל ה- service charge או איפה החניה הקרובה. הוא חלק מהתשתית של השכונה. זה הופך אותו מאטרקציה לחלק מהבית.

שאר חודשי השנה - בלוח השנה של לונדון.