סוהו לונדון - הלב הפועם של לונדון

למה סוהו

סוהו לונדון היא לא שכונה במובן הרגיל. אף אחד לא גר שם. זו לא מקום שקונים בו דירה. אבל אם יש לכם בית שני בלונדון - סוהו היא הסיבה שהוא שווה את הכסף.

כי סוהו היא האנרגיה של לונדון דחוסה לקילומטר רבוע. מסעדות שאי אפשר להזמין בהן מקום בלי שבועיים מראש. תיאטראות שמעלים הצגות שישראלים טסים בשבילן. חנויות שלא נראות כמו שום דבר שיש בישראל. ואנשים - כל הזמן אנשים - ברחובות, בברים, יושבים על מדרכות עם כוס יין ביד. סוהו היא לונדון בנוסחה הכי מרוכזת.

אני בלונדון כבר יותר משני עשורים, ויש לי לקוחות ישראלים שקונים דירות בשכונות שקטות ויפות - מרילבון, נוטינג היל, צ׳לסי. ואז בשבת הראשונה הם מוצאים את עצמם בסוהו. כי שם החיים. ואחרי ערב אחד שם, הם מבינים בשביל מה הם קנו את הדירה.

הרחובות שצריך להכיר

סוהו היא קטנה. אפשר לעבור אותה ברגל בעשר דקות. אבל כל רחוב מרגיש אחרת.

Dean Street הוא הציר המרכזי. מסעדות, ברים, מועדון הג׳אז Ronnie Scott's. ביום זה רחוב שקט יחסית - אפשר ללכת בו ולהרגיש את לונדון הישנה, הבניינים הג׳ורג׳יאניים, הדלתות הצבועות. בערב הוא מתעורר לחיים. אנשים שופכים מהברים לרחוב, ריח של אוכל מכל כיוון, ותחושה שכל לונדון החליטה לבוא לאותו מקום.

Old Compton Street - הלב של Soho. קפה, ג׳לטו, מסעדות איטלקיות, אנשים על כל מדרכה. זה הרחוב שהכי מרגיש כמו אירופה - לא כמו לונדון האנגלית המסודרת, אלא כמו משהו יותר ים תיכוני. ישראלים מרגישים שם בבית מהרגע הראשון.

Carnaby Street - רחוב הולכי רגל עם חנויות עצמאיות ורשתות. פעם זה היה המרכז של תרבות ה-60s בלונדון, היום זה קניות ואוכל. Kingly Court, חצר פנימית עם שלוש קומות של מסעדות - טוב לצהריים מהירים או לארוחה עם ילדים שלא רוצים לשבת שעתיים במסעדה.

Berwick Street - שוק רחוב ותיק שעדיין פועל. ירקות, פרחים, אוכל רחוב. בשנים האחרונות נוספו מסעדות חדשות סביבו. הרחוב הכי אותנטי בסוהו - פחות מבריק, יותר אמיתי.

Greek Street ו- Frith Street - מסעדות, ברי קוקטיילים, ובתי קפה. ב- Frith Street יש את Bar Italia, בית קפה איטלקי שפתוח עד מאוחר ומשרת אספרסו מ-1949. זה המקום שלונדונרים מגיעים אליו אחרי הכל.

איפה אוכלים

סוהו היא בירת המסעדות של לונדון. לא רק בכמות - באיכות. יש פה ריכוז של מסעדות שבכל עיר אחרת כל אחת מהן היתה הסיפור של השכונה. בסוהו הן פשוט אחת ליד השנייה.

Barrafina ב- Dean Street - טאפס ספרדי ברמה שאי אפשר להסביר. אין הזמנות. מגיעים, עומדים בתור, יושבים בבר. לישראלים, הרעיון של לעמוד בתור למסעדה בלי הזמנה נשמע מטורף. אבל ברגע שיושבים ואוכלים את הגמבס ואת הצ׳יסטורוס - מבינים למה.

Bao - מנות טייוואניות קטנות, הבאו (לחמניית אדים) הוא הדבר שכולם מצלמים. מקום קטן, תור בחוץ, אוכל שלא אוכלים בשום מקום אחר בלונדון.

Kiln ב- Brewer Street - אוכל תאילנדי על גריל פחמים, מנות שונות ממה שמכירים מתאילנדי בישראל. המנות פה חריפות באמת, לא חריפות-בריטית. ישראלים שאוהבים חריף ירגישו סוף סוף שמישהו לא הוריד את הרמה.

צ׳יינה טאון - חמש דקות הליכה מ- Old Compton Street ואתם בעולם אחר. מסעדות דים סאם, ברווז בייג׳ינג, חנויות אסיאתיות. ל-dim sum בשבת בבוקר - זו חוויה שישראלים מתאהבים בה. ילדים אוהבים את זה: האווירה, האוכל, הצבעים. זה אחד המקומות הכי טובים בלונדון לארוחה משפחתית.

Kingly Court - שלוש קומות של מסעדות קטנות בחצר פנימית מקורה. עובד מצוין כשכל אחד רוצה משהו אחר. אחד רוצה בורגר, השני סושי, השלישית סלט. כולם מרוצים.

ועוד משהו על אוכל בסוהו: התרבות פה שונה מישראל. בישראל, ארוחה בחוץ זה עניין של שלוש שעות - מגיעים, יושבים, מזמינים לאט, מדברים, קינוח, קפה, עוד קפה. בלונדון ובסוהו בפרט, קצב האכילה מהיר יותר. מגיעים, אוכלים, הולכים למקום הבא. הבריטים קוראים לזה "moving on." ואחרי כמה ביקורים מבינים שזו לא חוסר נימוס - זו דרך אחרת ליהנות מערב. במקום מסעדה אחת שלוש שעות, עושים מסעדה אחת, בר אחד, ואולי עוד מקום. סוהו בנויה לזה.

תרבות ובידור

סוהו יושבת באמצע ה- West End - הריכוז הכי גדול של תיאטראות בעולם. Matilda, Hamilton, The Lion King, Les Miserables - הכל במרחק הליכה. יש משהו מיוחד בלצאת ממסעדה בסוהו, ללכת שלוש דקות ברגל, ולהיכנס לתיאטרון של 1,500 מושבים לראות הצגה שרצה כבר עשר שנים. זה לא קולנוע. זה חי.

משפחות ישראליות עם ילדים מגיל 8-9 ומעלה לוקחות אותם להצגות. זה חלק מהחוויה הלונדונית שילדים זוכרים שנים.

Ronnie Scott's ב- Frith Street - מועדון ג׳אז אגדי שפועל מ-1959. הופעות כמעט כל לילה. ההרגשה בפנים היא של מועדון שעדיין חי, לא מוזיאון. המקום קטן, אינטימי, והמוזיקאים ממש מולכם. אפשר להזמין שולחן לארוחת ערב עם הופעה - ערב שלם במקום אחד.

Curzon Soho - קולנוע עצמאי שמקרין סרטים שלא תראו ברשתות הגדולות. לשבת שם ולראות סרט ישראלי בלונדון, או סרט צרפתי עם סאבטייטלס, זו חוויה אחרת לגמרי מרב מרכז.

Foyles ב- Charing Cross Road - חנות ספרים ענקית, חמש קומות. לאנשים שאוהבים ספרים, אפשר לאבד שם שעתיים. בית קפה בקומה העליונה. וב- סאות׳ קנזינגטון יש את המוזיאונים הגדולים, במרחק הליכה או נסיעת מטרו קצרה מסוהו.

הקומדיה: סוהו מלאה במועדוני סטנד-אפ. מי שמבין אנגלית ברמה טובה - זה שווה ערב. Soho Theatre הוא אחד המקומות הכי טובים בלונדון לסטנד-אפ וקומדיה. גם בלי אנגלית מושלמת, הצחוק מדבק. ולונדונרים מעריכים ישראלים שמנסים.

בגלריות: סוהו מלאה בגלריות קטנות - צילום, אמנות עכשווית, פופ-אפ. אפשר להיכנס בחינם, לראות משהו מפתיע, ולצאת אחרי עשר דקות. זה חלק מהקסם של להסתובב ברחובות פה - תמיד יש משהו חדש.

קניות בסוהו

סוהו היא לא שופינג של מרכזי קניות. היא ההפך.

Liberty - חנות כלבו ויקטוריאנית ברחוב Great Marlborough, ממש בקצה של סוהו. הבניין לבד שווה ביקור - מבנה בסגנון טיודור עם קורות עץ מבחוץ ואינטריור שמרגיש כמו בית אנגלי עתיק. Liberty מוכרת בדים, עיצוב, בגדים, ומוצרי בית ברמה שונה ממה שתמצאו בארץ. כשאתם שם, תעלו לקומת האריגים - גם אם אתם לא תופרים. הבדים של Liberty הם אייקון עיצובי.

Carnaby Street - חנויות עצמאיות ורשתות בסמטאות הולכי רגל. לא רק בגדים - עיצוב, גאדג׳טים, מוצרי לונדון שהם בכלל מתנות טובות. הסמטאות סביב Carnaby - כמו Newburgh Street ו- Foubert's Place - שקטות יותר ומלאות בחנויות שלא תמצאו בשום מקום אחר.

Berwick Street Market - השוק הישן. עדיין פעיל בימי חול. ירקות ופרחים בבוקר, אוכל רחוב בצהריים. לא מתויירת, לא מצולצלת. מי שרגיל לשוק הכרמל או שוק הנמל - זה אותו רעיון, קטן יותר, בריטי יותר.

מי שמחפש חוויית קניות אחרת לגמרי - שתהיה על אופי ולא על מותגים - סוהו היא המקום. נוטינג היל מציעה חוויה דומה של חנויות עצמאיות ושווקים, בסגנון שונה.

סוהו עם ילדים

בואו נהיה כנים. סוהו בלילה היא לא מקום לילדים. ברים, מסעדות עמוסות, רחובות שוקקים - זה שטח מבוגרים. אבל ביום? סוהו וסביבתה מלאות בדברים שילדים אוהבים.

צ׳יינה טאון - כבר אמרתי, אבל שווה לחזור. דים סאם עם ילדים זו חוויה. הם בוחרים מהעגלה, טועמים דברים חדשים, מסתכלים על השערים הסיניים האדומים. אם אתם בלונדון בחודש ינואר-פברואר - Chinese New Year הוא אירוע ענק שילדים לא שוכחים.

Leicester Square - חמש דקות הליכה. הקולנועים הגדולים של לונדון נמצאים פה - כולל IMAX. פרמיירות סרטים מתקיימות פה, ולפעמים אפשר לראות שחקנים על השטיח האדום. לילדים יש גם את M&M's World (הם יגררו אתכם לשם, אין מה לעשות) ואת חנות Lego.

Hamleys ב- Regent Street - עשר דקות הליכה צפונה מסוהו. חנות צעצועים אייקונית, שבע קומות. ילדים בגיל בית ספר עדיין מתרגשים ממנה.

הליכה לקובנט גארדן - מסוהו ל- Covent Garden זו הליכה של שבע דקות. שם יש רחובות הולכי רגל, אמני רחוב, שוק מקורה, וחנויות שילדים אוהבים. קוסמים, נגנים, פעלולנים - הילדים עומדים ופערו פה. זה צהריים שלמים בלי להוציא שקל על כניסה.

כמה מהמסעדות בסוהו מתאימות לילדים בצהריים. Kingly Court עובד מצוין למשפחות. צ׳יינה טאון תמיד עובד. אבל ארוחת ערב בשבע במסעדה בסוהו עם ילד בן ארבע? פחות. גם אתם לא תהנו, גם הילד לא יהנה, גם השולחנות סביבכם לא יהנו.

מי שמחפש מדריך מקיף ללונדון עם ילדים - שם הכל מסודר לפי גיל ואזור.

טיפים מעשיים

איך מגיעים: Piccadilly Circus, Leicester Square, ו- Tottenham Court Road הן תחנות המטרו הכי קרובות. כולן בהליכה של שלוש-חמש דקות מלב סוהו.

מתי ללכת:

• שבת בבוקר - שוק Berwick Street, קפה, הליכה
• שבת אחרי הצהריים - קניות, Liberty, Carnaby Street
• שבת בערב - מסעדה ואולי תיאטרון
• ימי חול בצהריים - שקט יותר, נעים להליכה בלי הרעש
• שישי וחמישי בערב - הכי עמוס, הכי חי
• יום ראשון - חלק מהמסעדות סגורות, אבל בתי הקפה עובדים והרחובות נעימים

הזמנות: את המסעדות הטובות צריך להזמין מראש. Barrafina היא ללא הזמנות - מגיעים ועומדים בתור. Bao ו- Kiln - כדאי להזמין. מסעדות ב- West End לפני הצגה - תזמינו מוקדם.

הבריטים אוהבים לעמוד בחוץ עם בירה. בערב חם, תראו אנשים מחוץ לכל פאב בסוהו - עומדים על המדרכה עם כוס ביד, מדברים. ישראלים שמגיעים בפעם הראשונה חושבים שיש אירוע מיוחד. אין אירוע. ככה שותים פה. תוך שלושה ביקורים תמצאו את עצמכם עושים בדיוק את אותו דבר.

סוהו היא לא מקום שגרים בו. היא המקום שהולכים אליו. אני לוקחת את הלקוחות שלי לסיור בסוהו כשהם מתלבטים אם לונדון באמת בשבילם. כי ערב אחד שם - ארוחה ב- Barrafina, הליכה ב- Old Compton Street, אולי הצגה - והם מבינים מה הם קונים. לא דירה. חיים.

וכשאתם חוזרים לדירה ב- מרילבון או פרימרוז היל אחרי ערב שם - שם מרגישים למה הדירה שווה כל שקל. מי שעדיין בוחר שכונה, שווה לראות את כל השכונות שישראלים קונים בהן.

כשיש דירה משלכם בלונדון, סוהו היא חמש עד עשרים דקות ברגל. כל סופשבוע. ככה מתחילים.