בריאות בלונדון למשפחות ישראליות - מה לסדר מראש בבית השני

מערכת הבריאות בלונדון - מה לדעת לפני שהמשפחה מגיעה

בית שני בלונדון זה משפחה שבאה והולכת - סוף שבוע, חופש אביב, שלושה שבועות באוגוסט, פסח, חנוכה. באחד הביקורים האלה מישהו יצטרך רופא. חום שלא יורד, נקע בפארק, סבתא ששכחה תרופות בארץ, מיגרנה שלא מרפה. בישראל אתם יודעים מה עושים ברגע כזה. בלונדון - לא.

זה לא מסובך. רוב המערכת חינמית וזמינה לכולם, גם לאנשים שאינם תושבי קבע - 111, walk-in, מיון עובדים מיידית, בלי רישום ובלי תעודת זהות בריטית. הבעיה היחידה היא שהיא בנויה אחרת ממה שאתם מכירים, ושהיא לא נראית מאליה כשמישהו חולה. מה שצריך זה לסדר את זה פעם אחת - לשים את הכתובות הנכונות על המקרר, לדעת למה לחייג ראשון - וזה שקט לכל הביקורים הבאים.

הערהלרופא משפחה בבריטניה קוראים "General Practitioner" או GP בקיצור. במרפאות, באפליקציות ובאתרי ה-NHS תראו GP - אני משתמשת ב"רופא משפחה" לאורך המדריך.

רישום אצל רופא משפחה אפשרי גם לאנשים שאינם תושבי קבע, בלי דרכון בריטי ובלי הוכחת כתובת. אבל לשהייה של שלושה שבועות אין בזה טעם: המרפאה סגורה בלילה ממילא, הפניה לפדיאטר לוקחת שבועות, והצורך המיידי לא נפתר דרך רישום. מי שבא לחודשים ארוכים או צריך מרשם קבוע - כן להירשם. כל השאר יסתדרו בלי.

מה לסדר בדירה לפני הביקור הראשון

לפני שעולים על הטיסה הראשונה עם הילדים, שווה לסדר ארבעה דברים. חמש דקות של עבודה, שנים של שקט נפשי.

זה הכל. לשהייה קצרה עם המשפחה, כל השירותים האלה זמינים לכם בלי להירשם מראש ובלי ניירת - הם בנויים בדיוק לזה.

מישהו חולה באמצע הביקור - מן הקל אל הכבד

חשוב111, walk-in, רופא פרטי עד הבית ומיון עובדים מיידית לכולם, בלי רישום, חינם.

בישראל הכל הולך למיון: חום, הקאה, נפילה מהנדנדה. בלונדון המיון הוא באמת רק לחירום אמיתי, ובאמצע יש כמה מדרגות. ברוב המקרים הטיפול מתחיל ונגמר בשיחה ל-111 או בביקור ב-walk-in.

קודם כל: NHS 111. מתקשרים ל-111 (חינם, 24/7, כולל שבת ושישי) או נכנסים ל-111.nhs.uk. עונים על שאלות על הסימפטומים, ומקבלים הכוונה מדויקת: להישאר בבית עם פרצטמול, לנסוע ל-walk-in centre, או להגיע למיון. אם צריך, הם מזמינים אמבולנס. לא צריך רישום ל-NHS, לא צריך מספר - פשוט מתקשרים. באתר יש גם אפשרות לצ'אט. יש שירותי תרגום אם האנגלית לא חזקה מספיק לתאר סימפטומים רפואיים.

לטיפול לא דחוף - שתי אפשרויות. כש-111 מכוונים לטיפול לא דחוף (חום, דלקת, נקע, חתך), יש שתי אפשרויות לבחור ביניהן לפי הנסיבות:

למיון - רק חירום אמיתי. שברים פתוחים, קשיי נשימה, אלרגיה חמורה, פגיעת ראש, חשד לשבץ. חינם לכולם, גם למי שלא רשום ל-NHS - אבל רק עד נקודת האשפוז. אם מאשפזים, בודקים זכאות. בכל מקרה אחר, 111 קודם. זה חוסך שעות המתנה ונותן טיפול מדויק יותר.

הערהבבריטניה לחדר המיון קוראים "Accident & Emergency" או A&E בקיצור. בשלטים, במפות ועל בניינים תראו A&E - אני משתמשת במילה "מיון" לאורך המדריך, זה אותו דבר.

אם אתם בצפון מערב לונדון: Hatzolah. שירות מתנדבים יהודי שמגיע מהר, לרוב תוך דקות, עם ציוד להחייאה, ציוד רפואי ואמבולנסים משלהם במקרה הצורך. פעיל בגולדרס גרין, הנדון, פינצ'לי, מיל היל, המפסטד גארדן סובורב, צ'יילדס היל וטמפל פורצ'ן. הטלפון: 0300 999 4 999. השירות חינם, לכולם באזור, לא רק יהודים. בשאר לונדון (מרילבון, סנט ג'ונס ווד, נוטינג היל, קנזינגטון) - אין כיסוי.

הערהשם הארגון בעברית, אבל רוב המתנדבים דוברי אנגלית - חלקם יידיש מהקהילה החרדית, חלקם מודרן אורתודוקס דוברי אנגלית. לא תמיד יש שם מישהו שמדבר עברית, אז שווה להתארגן להסביר סימפטומים באנגלית.

רופא ילדים - איך מגיעים לפדיאטר בלונדון

ב-NHS אין דבר כזה "לקבוע תור אצל רופא ילדים". רופא המשפחה הוא רופא הילדים שלכם לרוב הדברים - חום, אוזניים, שיעול, פריחה. רוב רופאי המשפחה מאומנים היטב עם ילדים ומזהים את מה שצריך להפנות. בשביל 90% מהמקרים הם מספיקים.

כשצריך פדיאטר, רופא המשפחה כותב הפניה (referral) ואתם מקבלים תור ב-NHS. זמן ההמתנה תלוי בדחיפות - דברים דחופים תוך שבועיים, אחרים שבועות עד חודשים. אם זה לא מתאים ללוח הזמנים של ביקור של שלושה שבועות, האלטרנטיבה היא פדיאטר פרטי - בלי הפניה, תור תוך ימים. פגישה ראשונה 200-350 פאונד, המשך 150-250. ייעוץ מומחה ספציפי (אלרגיה, ADHD, הפרעות שינה) 300-600.

מה שווה לשלם ומה לא

השאלה הנכונה היא לא "NHS או פרטי", אלא איך משתמשים במערכת בחוכמה לתבנית הביקורים שלכם.

רופא משפחה פרטי שווה כשצריך מהר. תור לאותו יום, בלי המתנה להפניה. אותו דבר למומחים - פדיאטר, אלרגיסט, אורתופד - ישר לפגישה. שווה כשמישהו צריך מומחה ספציפי במהלך שהייה קצרה שלא תחכה לתור ב-NHS. לכל השאר, walk-in של ה-NHS או 111 מספיקים.

אופציית ביניים ששווה לזכור: ה-Urgent Care בבית החולים Hospital of St John and Elizabeth (מוכר בקיצור HJE) בסנט ג'ונס ווד. אל תבלבלו עם השם שנשמע קתולי - זה בית חולים פרטי רגיל עם כל השירותים, רק שנוסד על ידי נזירות במאה ה-19 ושמר על השם. walk-in בלי תור מגיל שנה, 70 פאונד אצל אחות מוסמכת, 130 פאונד אצל רופא. פתוח ימי חול 08:00-20:00 ובסופי שבוע 08:00-18:00. מטפלים בחום, שיעול, דלקות אוזניים, חתכים, שברים, זיהומים בדרכי השתן - כל מה שהיה הולך ל-walk-in של ה-NHS, רק בלי התור. חשוב: זה לא מיון. כאב בחזה, פגיעת ראש, קשיי נשימה - לא שם, למיון. ולא פתוח בלילה.

בתי מרקחת - מה אפשר לסגור שם בלי רופא משפחה

בית מרקחת ברחוב בלונדון - חזית עם שלט הצלב הירוק האופייני

ה-NHS מפעיל תוכנית שנקראת Pharmacy First, שבה רוקח מוסמך יכול לטפל בשבע בעיות נפוצות ולרשום תרופת מרשם (כולל אנטיביוטיקה אם צריך) בלי שתגיעו לרופא משפחה. זה לא כוח כללי - רק הרשימה הזו:

אם מה שיש לכם ברשימה - לכו לרוקח, זה בחינם ובלי תור. לכל דבר אחר - שיעול, חום סתמי, פריחה - הרוקח לא ירשום, אבל יוכל להמליץ על תרופות ללא מרשם, ולומר לכם אם כדאי להתקדם לרופא משפחה או ל-walk-in.

ילדים מתחת לגיל 16 מקבלים תרופות מרשם בחינם. מבוגרים משלמים 9.90 פאונד למרשם, בלי קשר לתרופה.

המיון הקרוב לפי שכונה

אם אמבולנס מגיע, הוא יחליט לאן. אם אתם נוסעים לבד, זה מה שקרוב:

שכונה מיון קרוב
גולדרס גרין / המפסטד Royal Free (המפסטד)
סנט ג'ונס ווד / מיידה וייל St Mary's (פדינגטון)
מרילבון / פרימרוז היל / קאמדן University College Hospital (יוסטון)
נוטינג היל St Mary's (פדינגטון)
צ'לסי / סאות' קנזינגטון Chelsea and Westminster

בכל בתי החולים האלה יש מחלקות ילדים פעילות. Great Ormond Street הוא בית החולים הגדול לילדים בלונדון, אבל עובד בהפניה בלבד - לא מגיעים לשם מהרחוב, מגיעים אחרי שרופא אחר הפנה. שווה לשמור את הכתובת והטלפון של המיון הקרוב בתור פתק על המקרר.

ביטוח - מה באמת מכסה את המשפחה

הביטוח שרלוונטי למשפחה עם בית שני בלונדון זה ביטוח הנסיעות הישראלי שממילא קונים לטיסה - פספורטכארד, הראל, שירביט וחבריהם. הוא מכסה מקרי חירום רפואיים: מישהו שנפל ושבר יד, אשפוז בעקבות אלרגיה חמורה, פגיעת ראש. הוא לא מכסה ביקור שגרתי אצל רופא משפחה כי מישהו משתעל שבוע. ביטוח נסיעות בנוי למקרים חריגים, לא לרפואה שוטפת. תקראו את האותיות הקטנות לפני שמגיעים.

כלל אצבע: לא חייבים לטלפן למוקד הביטוח לפני טיפול בחירום אמיתי. מגיעים למיון, מתקשרים אחר כך.

בקצרה